פסק-דין בתיק ת"ק 17045-09-10

תביעה לשיפוי התובעת בגין נזקים אשר אירעו - לטענתה על ידי הנתבע -  למצלמות אבטחה אשר הוצבו על ידה.

1.         אין חולק כי הצדדים מתגוררים בשכנות וכי כפועל יוצא ממחלוקת לעניין תשלום זיפות אשר בוצע על ידי הנתבע בגג הבית המשותף, נקלעו הצדדים לכדי סכסוך.

2.         אין חולק כי על ידי התובעת הוצבו מצלמות אבטחה בכניסה לביתה מעל המשקוף, באינטרקום בכניסה לבית המשותף ועל הקיר החיצוני של הבית המשותף.

3.         לטענת התובעת, כפועל יוצא מהמחלוקת בינה לבין הנתבע, גרם לה הנתבע לנזקים ובכלל זה -  עקר הנתבע את מצלמות האבטחה האמורות, גרם להן נזק ע"י משיכת הכבלים של המצלמות וכן גרם נזק לחוטי חשמל, מנורות, הציב אופניים באופן שחוסם את המעבר וכיוצ"ב.

4.         הנתבע מודה כי כפועל יוצא מהסכסוך האמור נקלעו הצדדים לכדי מחלוקת אשר הסלימה ואשר במסגרתה אמנם הסיר אחת ממצלמות האבטחה שהוצבו בפתח דירתה של התובעת. יחד עם זאת, מכחיש הנתבע כל נזק אחר הנטען ע"י התובעת ובכלל זה הכחיש טענותיה בדבר נזק למצלמת האינטרקום ו/או למצלמה החיצונית. באשר למצלמה שהסיר, טען הנתבע, בין היתר, כי הסרת המצלמה נעשתה הואיל ולטענתו בהצבת המצלמה יש בכדי לפגוע בפרטיותו ובפרטיות בני משפחתו. כמו כן טען הנתבע כי כלל השכנים בבניין אף הם מתנגדים להצבת המצלמה כאמור. הנתבע טען כי במעמד הסרת המצלמה לא נגרם למצלמה כל נזק ובנוסף אף טען כי ככל שנגרם נזק הרי ששומתו נמוכה בהרבה מהנטען ע"י התובעת. באשר לטענת התובעת ולפיה חסם עם האופניים את הכניסה לבית, הרי שהנתבע טען כי התובעת מסרבת לתת לו מפתח למחסן המשותף ומשכך הוא מציב את אופני ילדיו בכניסה לבית באופן שאינו חוסם את המעבר.

5.         אין חולק כי נוכח האירועים האמורים, הגישה התובעת תלונה למשטרה אשר נבדקה ותיק החקירה של המשטרה הומצא לעיוני.

6.         לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, עדויותיהם ועדויות עדים מטעמם וכן בחנתי את כלל הראיות בתיק, הנני סבורה כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי ומועט כמפורט להלן.

7.         אמנם עסקינן בתביעות קטנות ואולם גם בבית משפט זה על התובע להוכיח תביעתו בבחינת המוציא מחברו עליו הראייה. הנני סבורה כי למעט באשר למצלמה אחת, לא הרימה התובעת את הנטל להוכחת הקשר בין הנתבע לבין הנזקים אשר אירעו לה, ככל שאירעו לה.

8.         כך, התובעת לא הציגה בדל ראייה התומך בכך שהנתבע אומנם גרם נזק למצלמות האבטחה שלה ו/או לכבלים כנטען על ידה. בהקשר זה אציין כי את האמור יש לסייג רק באשר למצלמה בפתח ביתה של התובעת אשר הנתבע הודה כי הסיר.

9.         התובעת טענה כי הנזק לכלל המצלמות האחרות נבע בין היתר ממשיכת הכבלים בזמן הסרת המצלמה בפתח ביתה. דא עקא, שבעל המקצוע מטעמה של התובעת אשר העיד בפניי, העיד כי הנזק לכלל המצלמות נבע דווקא מהסרת המצלמה אשר הותקנה על הקיר החיצוני של הבניין. התובעת לא הוכיחה כי הנתבע הסיר מצלמה זו ויתרה מכך, כאמור, העדות שוללת את הטענה ולפיה הנזק לכלל המצלמות אירע כפועל יוצא מהסרת המצלמה בפתח ביתה של התובעת.

10.        זאת ועוד, אציין כי, בין היתר, טענה התובעת כי הנתבע גרם נזק לשמשה בכניסה לבית.בתמיכה לטענה האמורה צירפה קבלה משנת 2009. במסגרת הדיון בפניי טענה התובעת כי השמשה ניזוקה פעמיים וכי הקבלה נושאת בטעות את התאריך ואולם, היא מתייחסת לתיקון שני שבוצע בשנת 2010 כפועל יוצא מנזק שגרם הנתבע. בניגוד לטענתה זו, העיד בעל המקצוע שתיקן את השמשה כי רק פעם אחת תוקנה השמשה - דהיינו כי השמשה לא ניזוקה פעמיים. עדותו של בעל המקצוע כאמור יש בה בכדי לפגוע במהימנות טענת התובעת ולפיה הקבלה מתייחסת לנזק אשר נגרם על ידי הנתבע ויתרה מכך, יש בה בכדי לשלול הטענה ולפיה גרם הנתבע לנזק לשמשה באשר כאמור איש המקצוע העיד כי גם בפעם הראשונה תוקנה השמשה.

11.        לאמור יש להוסיף כי התובעת טענה שהנתבע גרם נזק למצלמת האינטרקום ואולם גם לעניין זה לא הציגה ראייה כלשהי, יתרה מכך  עיון בחומר החקירה המשטרתי מעלה כי אחת השכנות, גב' זילפה כהן העידה כי את הנזק גרמו שלושה נערים ערבים.

12.        נוכח האמור הנני קובעת כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח את הנזקים הנטענים על ידה למעט נזק למצלמה בפתח ביתה אשר כאמור הנתבע הודה כי הסירה.

13.        באשר לשומת הנזק למצלמה, הרי שהתובעת הציגה הצעת מחיר ע"י בעל מקצוע שלא הובא לעדות על ידה וכן קבלה שהוצאה בגין תיקון בפועל ע"י בעל מקצוע שביצע בעבורה את התיקון ושהוזמן לעדות ע"י הנתבע. בעל המקצוע האחרון העיד כי עלות המצלמה האמורה הינה בסך של 700 ש"ח. בהיעדר ראייה לסתור האמור, הנני מקבלת שומתו לעניין זה.

14.        סוף דבר, הנני קובעת כי הנתבע ישלם לתובעת סך של 700 ש"ח וזאת בתוך 30 יום מהיום. בנסיבות בהן מרבית רכיבי תביעתה של התובעת נדחו, אינני מוצאת לעשות צו להוצאות.

15.        רשות ערעור בתוך 15 ימים ממועד המצאת פסק הדין.

16.        המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים בדואר.

ניתן היום,  טו' אב תשע"ב, 5 באוגוסט  2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: